אומרים על הילד שלי "הוא בעל פוטנציאל בלתי ממומש" מה עושים ?
המשפט הנדוש שהפך לבדיחה, אבל מה לעשות שלפעמים הבדיחה מתממשת בחיים שלנו ? רובנו זוכרים את המורה אומרת את המשפט הזה עלינו ולא פעם חווים את החוויה בשנית על ילדינו. המשפט נכון הפוטניצאל תקין, אבל ההשגים הלימודיים או החברתיים לא מתממשים. מתסכל!!! מה כדאי לעשות ?
מי אשם? הילד ? ההורים ? המורה ?
המשפט מתאר מציאות בית ספרית ויחד עם זאת יכול ליצור הרבה תסכול ורגשות אשמה של הילד, "אם יש לי את הכישורים , מדוע איני מצליח " ?" וגם של ההורים "אני הורה לא טוב?, אני עושה משהו לא נכון?" . בנוסף, יכול גם להיווצר כעס ואשמה כלפי המסגרת הלימודית "המורה הזאת לא טובה, לא מבינה…".
אז מה הם הגורמים אפשריים??
הסיבות לפוטנציאל בלתי ממומש הן רבות ומגוונות, שתי סיבות כלליות שבעיניי הן המרכזיות: לקות למידה , ואתגר רגשי (שגור בשפה כבעיה רגשית). לעיתים סיבה הראשונה מובילה לשנייה.
סיבה ראשונה-לקות למידה: ילד עם לקות למידה/ עיכוב התפתחותי שאינו מקבל את התנאים להם הוא זקוק על מנת ללמוד, חווה הרבה כישלונות, שעשויות לגרום לו להפסיק לנסות ללמוד. אמירות נפוצות במצבים אלו הן: "לא בא לי ללמוד" "זה לא מעניין אותי" , "משעמם", "למה צריך ללמוד?" וכו'. לעיתים הילד מפתח סימפטום המכונה "בעיית התנהגות": מדבר בשיעורים, כועס, מקלל ויכולה אף להופיעה התנהגות אלימה.
הסיבה השנייה-אתגר רגשי: סיבה הרגשית יכולה להיווצר כתוצאה של לקות לימודית, אתגרים חברתיים , כתגובה למצב חיים, משברים ועוד . כלומר, ילד יכול להיות מושפע ממצבים שונים בחיי המשפחה ולהגיב אליהם, מצבים כמו: גירושין, הולדת אח, פיטורים של הורה, מעבר מגורים או סכסוך בין ההורים. סיבות רגשיות נוספות הן: ילד הטרוד בהשתלבות חברתית
לרוב שתי הסיבות שזורות זו בזו. דהיינו, ילד עם לקות למידה שאינו מקבל בזמן את התמיכה לה הוא זקוק , מתחיל להרגיש "חריג", "דפוק", "פחות מכולם" וכו'. התוצאה יכולה להיות ילד עם לקות לימודית ולקות רגשית, שתי הלקויות היכולות לגרום לילד לחוות את החיים על הצד הפחות טוב שלהם, בהווה ובעתיד. בקבוצת הגיל, חרדה, פרוש מצומצם של מציאות. אמירות נפוצות כגון: "הם לא אוהבים אותי", "עושים לי דווקא", "המורה לא אוהבת אותי", "לא משתפים אותי" ועוד.
זה מורכב !!!?!!!
במקרים הללו כאשר ילד אינו מקבל את התנאים שהוא צריך , הוא הולך לאיבוד ומתוייג כ- "חסר ביטחון", "מופרע", "עצלן", "מופנם" וכו' .
במסגרת הדרכת הורים, הורים רבים מגלים שילדיהם מתמודדים עם בעיות דומות לשלהם או לחלופין עם בעיות שאינם מכירים כלל מעצמם. במקרה הראשון, כאשר לילדכם יש בעיות דומות, יכול להתעורר הרבה כאב, מתוך הזדהות. לעיתים מעוררת בקרב ההורה טראומה שלו וקיים אתגר רב בהתמודודות עם הקשיים של הילד. במקרה השני, אנחנו מתקשים להבין את הילד "מדוע הוא מתנהג כך?", נראה כי הילד עושה דווקא, במקרים אלה קל מאוד להרגיש אכזבה, תסכול וכעס כלפי הילד, במקרים מסויימים אף ויתור ודחייה של הילד , הורים שאומרים " הרמנו ידיים".
מה ניתן לעשות ?
- מתייעצים עם הצוות החינוכי במסגרת הלימודית, מורה, מטפלת רגשית, פסיכולוגית וכו'.
- במקרה הצורך פונים לאבחון של איש מקצוע על מנת לקבל אבחנה של הלקות הספציפית
- מדברים עם הילד והופכים אותו לשותף פעיל .
- מעניקים סביבה תומכת לילד, עם התנאים הספציפיים שהוא זקוק להם, במסגרת הלימודית ובבית.
- ניתן להעזר בטיפול רגשי עם דגש על הכרת נקודות לחיזוק ובנקודות חוזק, והתמודדות עם הלקות.
- במקרה הצורך כדאי לקבל הדרכת הורים.
לדעתי, הכי חשוב להעניק מענה בשני מישורים. במישור הלימודי התאמות לימודיות שונות כמו: הארכת זמן/ רכישת אסטרטגיות למידה/ קלינאית תקשורת/ כיתה קטנה וכו' המותאמות לקשיים הספציפיים של הילד, ובמישור הרגשי, הכרה בלקות, מתן תמיכה ובמקרה הצורך טיפול רגשי, שיתן מענה לצרכים הרגשיים של הילד.
הפוטניצאל אכן קיים, וגם הקשיים, אנחנו כהורים, אנשי חינוך ואנשי טיפול, מתפקידנו לתת לילד את התנאים האופטימליים למימוש הפוטניצאל .
- אור נסי- תרפיסטית באומנויות עם התמחות בתנועה ומחול, טיפולים פרטניים, דיאדים (הורה וילד), והדרכת הורים.